החלטה בתיק ב"ש 4222/08

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות (סעיף 402)ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). במקביל הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, וזו הבקשה שבפני.

2.         על פי עובדות כתב האישום המיוחסות למשיב, ביום 18.2.08 נסע המתלונן, שהוא נהג מונית, במוניתו, ברח' קינג ג'ורג' בירושלים. המשיב וחברו, שזהותו אינה ידועה למאשימה, עצרו את המתלונן וביקשו ממנו כי יסיעם להר הזיתים. המתלונן סירב, והמשיב, אשר היה שתוי ועמד בסמוך לחלון הנהג, פתח את דלת הנהג והחל להכות את המתלונן. במקביל, פתח החבר את דלת המושב שליד נהג המונית, ונטל מן המונית את ארנקו של המתלונן ומכשיר הטלפון הנייד שלו. לאחר מכן החלו השניים להימלט מן המקום. סופו של דבר, המשיב נתפס בסמוך, ואילו חברו הצליח להסתלק מן הזירה.

3.         בא כוח המשיב העמיד במחלוקת את קיומן של ראיות לכאורה לחובת המשיב. לפיכך, עלי להתייחס לסוגיה זו תחילה, בטרם אפנה לעילות המעצר ולשאלת החלופה.

ראיות לכאורה

4.         המתלונן מוסר בהודעתו, כי עצרו אותו שניים, ואמרו לו בערבית כי הם רוצים הסעה להר הזיתים. המשיב, אגב, מתגורר בא-טור, מקום הסמוך להר הזיתים. הוא סירב לקחתם, ואז החל אחד מהם לדפוק על גג האוטו. אותו אדם פתח את דלת הנהג והחל להכות אותו. הוא נשאר יושב ונאבק בו, ולא שם לב שבינתיים הארנק והטלפון הנייד שלו, שהיו בתא הדלת, נגנבו. נהג מונית אחר, שזהותו אינה ידועה לו, עצר לידו והפנה את תשומת ליבו לכך שהארנק והטלפון נגנבו. המתלונן העיד כי מן התוקף נדף ריח חריף מאוד של אלכוהול. לפתע החלו השניים לברוח. הוא השאיר את מוניתו פתוחה והחל לרדוף אחריהם, תוך שהוא שומר על קשר עין איתם. הם נכנסו למגרש גרוטאות בין רח' שמאי לרח' הלל. מאחר שידע כי משם לא יוכלו לברוח פנה לאנשים וביקש שיזמינו משטרה. הנהג ידע לומר כי אחד מן השניים (זה שהצליח להימלט) לבש קפוצ'ון צהוב ואילו השני לבש ז'קט ומכנסי ג'ינס.

5.         המשיב טען בהודעתו הראשונה, כי השתכר לשוכרה באותו לילה עד דלא ידע, אבל הוא זוכר כי לא עשה כלום. הוא הסתובב, לדבריו, ליד המשביר לצרכן ושם שתה וויסקי, והתכוון לחזור הביתה ברגל, משום שאין לו כסף למונית. את הוויסקי קנה מהחנות של לטיפה, הנמצאת "למטה בצומת". לטענתו, היה לבד. עוד טען, כי במקום בו נתפס, התכוון להתפנות לצרכיו, ולפתע באו שוטרים והתנפלו עליו.

6.         איש המשטרה אסף דואק מעיד, כי הוזעק למקום לאחר קבלת האירוע של השוד. הוא הגיע לרח' הלל, ופגש במספר אזרחים שהצביעו בפניו על כיוון בריחת החשודים. בחצר הגרוטאות הבחין השוטר שהצטרף אליו במשיב, כשהוא מסתתר בתוך גומחה חשוכה. הוא לבש מעיל עור שחור ומכנסי ג'ינס. מאחר שהבחין כי המקום מאובטח באמצעות מצלמת אבטחה של פאב סמוך, נכנס לפאב וביקש להביט במה שצולם במצלמה עובר לאירוע. ואכן, הוא הבחין בבחור הלובש קפוצ'ון צהוב, כשהוא מגיע מכיוון החצר בה נתפס המשיב, ויוצא לכיוון רח' שמאי. הטלפון הנייד של המתלונן נמצא על הרצפה, מרחק 3 מ' ממקום מעצרו של המשיב.

7.         החנות של לטיפה, בה לפי טענת המשיב הוא רכש וויסקי, נמצאת ברח' שלומציון המלכה, ואף היא מאובטחת במצלמות. לטיפה מסרה לשוטר כי אכן היא זוכרת כי בערב האירוע נכנסו שני בחורים וקנו וויסקי. היא זיהתה במצלמה את שני הבחורים בהם מדובר, והנה האחד לובש קפוצ'ון צהוב, והאחר לובש ז'קט שחור ומכנסי ג'ינס.

8.         מחומר הראיות עולה, כי התמונה במצלמת האבטחה של הפאב מראה אותו אדם לבוש קפוצ'ון צהוב, כמו בתמונה במצלמת האבטחה של חנות האלכוהול. אלא שבמצלמת האבטחה של חנות האלכוהול נקלטה גם דמותו של המשיב, והוא זוהה בה על ידי השוטר דואק. כך, גם, המתלונן זיהה את המשיב בתחנת המשטרה, כשהמתין לגביית הודעתו, וראה את המשיב מובא לחקירה.

9.         ניתן, אם כן, לקבוע, כי המשיב התחיל את הערב בחנות של לטיפה, ביחד עם חברו עם הקפוצ'ון הצהוב, הגיע עימו לאזור המשביר לצרכן ושתה שם וויסקי, נראה על ידי המתלונן ביחד עם החבר עם הקפוצ'ון הצהוב, כשהמתלונן מעיד כי הדיף ריח חריף של אלכוהול, ובסופו של דבר, במקום בו נתפס, ואשר אליו ליווה אותו המתלונן במרדף רצוף, נמצא הטלפון הנייד של המתלונן ונראה בעל הקפוצ'ון הצהוב במצלמת האבטחה.

10.       משהוצגה בפני המשיב העובדה כי נראה במצלמת האבטחה של חנות האלכוהול ביחד עם בעל הקפוצ'ון הצהוב, לא היה בידיו הסבר מדוע קודם לכן טען שהיה לבד. בגרסתו זו הוא טוען, כי את האלכוהול שהה עם אותו אדם ברחבת המשביר.

11.       הראיות לכאורה, אם כן, קושרות את השניים יחדיו, ואת שניהם לנהג המונית המתלונן.

12.       יחד עם זאת, נראה כי צודק ב"כ המשיב, כי אין לומר שהראיות לכאורה מצביעות, כי המשיב היה מודע מראש ובמהלך התקיפה, לתכנית כלשהי לגנוב את חפציו של המתלונן. מן העובדה שהיה שיכור והחל לתקוף את המתלונן על שסירב לקחת אותו ואת חברו ליעדם, אין ללמוד כי התכנית המקורית של השניים הייתה לשדוד נהג מונית. כך גם אין בראיות כדי להסיק, כי במהלך התקיפה, יזם חברו, בעצה אחת עימו, את נטילת החפצים, וכי המכות נועדו כדי לאפשר זאת. אין להוציא מכלל אפשרות, כי במהלך התקיפה שם האחר לב לחפצים, ומשהבין כי המתלונן לא יוכל להיות מודע בשלב זה לגניבה, נטלם. אין גם לשלול את האפשרות כי השניים פתחו במנוסה לאחר שהשני אמר למשיב, לאחר שלקח את החפצים, שכדאי לברוח מן המקום. יתכן שכך קרה, לאחר שבעל המונית שחלפה במקום הפנה את תשומת ליבו של המתלונן, והשניים הבינו כי יש עדי ראייה למעשיהם. כך או כך, מן הראיות שבידי המאשימה, קשה לקשור את המשיב למעשה הגניבה בזמן שהוא עסק בתקיפת המתלונן, ולכן ספק אם ניתן לייחס לו עבירת שוד.

עילת מעצר

13.       לפנינו, אם כך, ראיות לכאורה למעשה תקיפה, חמור כשלעצמו, של נהג מונית, אשר סירב לקחת את המשיב ואת חברו למחוז חפצם, אולם אין לפנינו ראיות לכאורה לעבירת שוד.

14.       מעשה אלימות זה מקים, כשלעצמו, חשש למסוכנות, שכן יש בו כדי להראות שהמשיב מאבד שליטה על עצמו כשהוא משתכר, וכי הוא מסוגל להתנהגות אלימה בנסיבות כאלה.

15.       למשיב, שהוא יליד 1981, 3 הרשעות קודמות. האחת משנת 1998, בעבירת גניבה. המדובר בעבירה שבוצעה עוד בהיותו קטין, ולכן הסתפק בית המשפט לנוער בקביעה כי הוא עבר את העבירה, ודן אותו לקנס ולהתחייבות להימנע מעבירה. האחרת, משנת 2002, בעבירה של שוד, ובגינה נדון לעונש של 6 חודשי מאסר בפועל, ולמאסר על תנאי לשנתיים. המדובר בשוד שהתבצע לאחר שעקב הנאשם אחר המתלוננת, תלש מצווארה שרשרת זהב וכן תלש את תיקה מכתפה. הרשעה נוספת משנת 2005 היא בשל עבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. בגינה נדון לעונש של 8 חודשים לריצוי בפועל.

16.       השילוב של התנהגותו האלימה של המשיב כלפי נהג המונית, עם ההרשעה הקודמת בעבירת שוד, עם שכרות, ועם נתון המעיד על שימוש בסמים, מעורר דאגה, שמא יסכן המשיב את שלום הציבור אם ישוחרר. עילת מעצר יש, אם כן.

חלופת מעצר